<h1>ליקוטים מחדושי הרא"ה</h1>
<h2>דף מה.</h2>
[אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש צפוי הר איכא בינייהו] אליבא דרב"ח כולהו תנאי ס"ל דאילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור דאי לאו הכי מנ"ל לר"ע דעץ רענן לסימנא לוקמא באילן שנטעו ולבסוף עבדו ואתא לאשמעינן דתחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם אלא ודאי אסירא.
[רב ששת אמר דכ"ע צפוי הר אינו כהר וכו'] ומסתברא דהלכתא כר"ש דמסקנא דשמעתא הוא, ועוד דדייקינן מתני' כוותיה דקאמרי וכל שיש כו'.
<h2>דף מה:</h2>
והא דקאמר במתני' אני אובין לפניך לאו למימרא דס"ל כר"י הגלילי באילן שנטעו, אלא ה"ק ליה ל"מ לרבנן דאוקי ואשיריהם תשרפון לאילן שנטעו לכך ולית להו יתורא למיסר נטעו ולבסוף עבדו לא תוקי לעץ רענן לאילן שעלה מאליו שהואיל ואין בו תפיסת ידי אדם אלא אף אילן שעלה מאליו אסור לדבריך באילן שנטעו ולבסוף עבדו אחר השרשה בטלה לה תפיסת ידי אדם לגמרי והוה ליה כאילו עלה מאליו וא"כ עץ רענן לסימנא אתי.
<h2>דף מו:</h2>
וה"ג ומה נעבד שהוא מותר לגבוה אסור בתלוש להדיוט דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים כו' ל"ש לגבוה ול"ש להדיוט אתנן שהוא אסור במחובר לגבוה דכתיב ל"ת אתנן כו' ל"ש תלוש ול"ש מחובר א"ד שאסור בתלוש להדיוט, ואע"ג דפריך לחומרא כיון שקולא הוא לגבוה חשיב לה קולא ועכ"ז ישב מאי דפריך ואי משום בית ה' דמשמע דלהדיוט שרי ההוא מ"ל לכדתניא כלומר לא אתי למעוטי הדיוט הילכך מייתי ליה שפיר מק"ו לאיסורא.
וקשה דא"כ מאי קאמר אי משום בית ה' ואיצטריך למימר דאתא או כר"א או כרבנן, לוקמא דאתא למיסר עצים ואבנים תלושים שנתנם לה באתננה להכי איצטריך בית ה' דאי הוה אמר לה' ה"א דאסור לקרבן קמ"ל דאסור לבדק הבית.
<h2>דף נג:</h2>
דאמרי' אר"י ישראל שזקף לבינה כו' ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפי' נטעה מתחלה לכך משהשריש בטלה תפיסת יד כדלעיל פרק כ"ה והרי היא בטלה אגב קרקע שאינו של הכנענים ותו דילמא ע"י מעשה אסרה כגון שגידעה ופסלה לשם אשירה. וליכא למימר דסבר רב כמ"ד בסוף פ"ב דחולין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו [אפי' ע"י] מעשה דהא לעיל פרק כ"ה [מ"ו ע"א] אייתי הך (הרב הבעייא) [דרב אבעייא] דבני ר"ח ובני ר"ח היינו יהודה וחזקיה כדאיתא בשלהי הבא על יבמתו ושמעינן לחזקיה לקמן דסבר כמ"ד דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה.
<h2>דף סב.</h2>
דיהב ליה בצד היתר. פי' הא דתניא חמרין שהיו עושין מלאכה בפירות שביעית שכרן שביעית שאומר לחמרים הוליכו פירות הללו למקום פלוני ונאכלם ביחד, אבל עשו לי מלאכה שלא בפירות שביעית אסור לומר להם העלו פירות הללו למקום פלוני ונאכלם ביחד דמיחזי כמשתף אותם עמו לאכול בשביל המלאכה האחרת שלא היתה בפירות שביעית ונמצא דפורע חובו מפירות שביעית, אבל כשעושין מלאכה בפירות שביעית אינו נראה כפורע חובו שהרי מעכשיו קודם שיתחילו במלאכה הרי הפירות של חמרים ושל ב"ה כדי לאוכלן ביחד וכשמוליכין למקום פלוני בדנפשייהו קא טרח.
<h2>דף סג.</h2>
א"ד השתא מיהא הא קאי בעיניה. פי' כיון שקאי בעיניה חל עליו איסור אתנן למפרע ואע"ג דיהב לה רשות למשקליה הא קמן דלא שקלתיה.
<h2>דף סד.</h2>
ומדר"י נשמע לר"ע אבל מדר"י לא הוה מצי למיפשט דלאו משום רוצה בקיומו איתסר לעדור עמו אלא משום מתנת חנם הילכך משום מעוטי תפלה מותר לעקור עמו אבל יין נסך דחמיר לעולם אימא לך כיון שרוצה בקיומו אסור אע"פ שממעט תפלה, אבל כי נשמע מינה לר"ע דאפי' היכא דאסור להיות רוצה בקיומו כיון דממעט תפלה ש"ד פשיט שפיר דטעמא דממעט תפלה עדיף טפי מטעמא דרוצה בקיומו, והשתא אע"ג דמסייע מיניה לר"נ כיון דלא מסייע מינה להדיא כדבעינן למימר מעיקרא אלא מדר"י נשמע לר"ע קאמר מעיקרא לימא מסייע ליה דההיא אידחייא ליה.
<h2>דף ע:</h2>
חצר שחלקה במסיפס אמר רב טהרותיו טמאות ובגוי אינו עושה יי"נ. פי' כיון שאינו נתפס כגנב על הכנסת ידו לחלק חבירו אע"פ שנתפס כגנב על נגיעת טהרות נגע ולא מירתת משום דזילא ביה מילתא בעם הארץ דבדיל חבר מיניה טרח למיגע בטהרותיו, ובגוי אינו עושה יי"נ כיון דנתפס כגנב על הנגיעה מרתת ולא נגע. אמר לך רב שאני התם שנתפס עליו כגנב. פי' אפי' על הכנסת ידו הילכך מרתת ולא נגע.
